סייביץ נ' אלטרנטיוויזיה בע"מ

פסק דין

בפניי תובענה כספית בסך של 7150 ₪ .

רקע עובדתי וטענות הצדדים :

התובע הינו תושב קרית-שמונה . הנתבעת הינה שמשרדיה נמצאים בחיפה ואשר מספקת שירותי לווין .

במהלך חודש יולי 2009 נערך בין התובע לבין הנתבעת הסכם למכירת והתקנת ציוד טלוויזיה לווייני בביתו של התובע בסך של 7340 ₪ , כאשר מתוך הסך המוסכם שילם התובע לנתבעת בפועל סך של 4150 ₪ .

לטענת התובע , בתאריך 2.8.2009 התקינה הנתבעת בדירתו רק חלק מן הציוד המפורט בהסכם ההתקשרות , אשר נכרת בין הצדדים במהלך חודש יולי 2009 , ובשל כך נבצר ממנו מלצפות בכלל הערוצים האפשריים . לגרסתו , חרף פניותיו הרבות בכתב ובע"פ מאנה הנתבעת להתקין בדירתו את כלל הציוד האלקטרוני המפורט בהסכם ההתקשרות ואף דרשה ממנו לשלם לה את יתרת הסכום שנותר , ולפיכך בתאריך 13.10.2009 שיגר אל הנתבעת מכתב ובו ציין, כי הינו מבטל את חוזה ההתקשרות אשר נכרת בין הצדדים . לטענת התובע , התנהגותם של נציגי הנתבעת גרמה לו למורת רוח רבה ולפגיעה קשה בבריאותו , וכי בנוסף לכך המשיך לשלם דמי מנוי חודשיים לחברת הלווין "YES" בסך של 270 ₪ לחודש . בסופו של יום , עותר התובע מן הנתבעת לפצותו בסך כולל של 7150 ₪ (נזק ממוני בסך של 4150 ₪ ו - 3000₪ בגין נזק לא ממוני) .

הנתבעת הודתה בכתב הגנתה בכך שלא סיפקה לתובע את הממיר המרכזי , כאשר לגרסתה הובטח לתובע ,כי בשל מצב דברים זה הוא יקבל מן הנתבעת החזר של הסכום אותו שילם בעבור הממיר . עוד טוענת הנתבעת , כי הוסבר לתובע בע"פ שלא אחת מתגלעות תקלות באספקת הציוד האלקטרוני כתוצאה ממחדלים של חברות אחרות המספקות את אותו ציוד לנתבעת . לשיטתה של הנתבעת , התובע פנה אליה בבקשה לבטל את העסקה לאחר חלוף למעלה משלושה חודשים ממועד כריתת העסקה כאשר הוראות חוק הגנת הצרכן מאפשרות בידי הצרכן לבטל את החוזה לאחר חלוף פרק זמן של 14 יום ממועד קבלת הציוד . הנתבעת מוסיפה ומציינת, כי על התובע לשלם לה את החלק היחסי של השירות אותו קיבל , וכי בכוונתה לשפותו בפיצוי כספי של בין 500 ₪ עד 1000 ₪ ובנוסף לכך להתקין את הממיר הראשי בביתו .

דיון והכרעה :

עיון בלשון ההסכם , אשר נכרת בין הצדדים מלמד כי הנתבעת התחייבה לספק לתובע את מלוא הציוד המפורט בהסכם אותו רכש התובע ולהתקינו בבית הלקוח , ובכלל זאת גם את הממיר אותו לא התקינה הנתבעת בדירתו (ראה : סעיף ב' להסכם ההתקשרות) . הסכם זה וכן ההסכם המשלים עליו חתם התובע אינם כוללים בחובם שום אזכור לכך כי הנתבעת עשויה שלא לספק חלק מן המוצרים , ולפיכך טענות הנתבעת לעניין זה הינן בבחינת טענות בעל-פה כנגד מסמך בכתב . אמנם , הנתבעת הסכימה לתקן את המחדל רק עובר להגשת כתב ההגנה אותו הגישה במהלך חודש מאי 2010 , אולם עם זאת מהימנה עליי טענת התובע כי לא היה מתקשר עם הנתבעת ככל שהיה מודע לכך כי בסופו של יום יתאפשר בידיו לצפות בחלק מן התחנות בשל אי התקנת מלוא הציוד המובטח בחוזה .

עסקינן במקרה של הפרה יסודית של חוזה ההתקשרות , אשר נכרת בין הצדדים . התובע עצמו פעל על פי הוראות חוק החוזים (תרופות בשל הפרת חוזה) , תשל"א – 1970 ושיגר אל הנתבעת מכתב שבו הורה על ביטול החוזה לאחר שנתן לנתבעת אורכה למילוי הוראותיו , אולם חרף זאת נענה על ידי הנתבעת בתשובות מסוג של "לך ושוב" . בנסיבות דנן , זכאי התובע לפיצוי כספי בגובה מלוא הסכום אותו שילם לנתבעת הן מבחינת הוראות הדין המהותי , והן מחמת העובדה שמהימנה עליי גרסתו כי לא היה מתקשר עם הנתבעת בחוזה התקשרות ככל שהיה יודע כי בסופו של יום יקבל תמורה חלקית בלבד מזו המובטחת בחוזה ההתקשרות .

עם זאת , דרישת התובע לפיצוי בגין נזק לא ממוני (עגמת נפש) בגין אי אספקת השירות מתוארת באופן מוגזם ביותר. התובע צירף לכתב תביעתו תעודות רפואיות משנת 2007 המלמדות על כך כי עבר בשעתו צינטור בליבו , וכן צירף אישור רפואי מרופא משפחה המלמד על כך כי אושרו לו שלושה ימי מחלה בין התאריכים 11.10.2009 ועד ליום 13.10.2009 בשל כאבי חזה . עם זאת , מאותה תעודה רפואית לא ניתן ללמוד על כך כי קיים קש"ס בין מצבו הבריאותי לבין התנהגותם של נציגי הנתבעת כלפיו . אשר על כן , התובענה בגין ראש פרק זה נדחית .

אי לכך , הנני מחייב את הנתבעת לשלם לתובע את הסך של 4150 ₪ . הסכום האמור יישא הפרשי ריבית והצמדה כדין החל מיום הגשת התביעה (10.12.2009) ועד למועד התשלום המלא בפועל . כמו כן , תישא הנתבעת בתשלום הוצאות משפט בסך של 300 ₪ .

הציוד יושב לתובעת תוך 7 ימים .

ניתן היום, כ' חשון תשע"א, 28 אוקטובר 2010, בהעדר הצדדים.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: